ניהול מערכות האכלה ושינוע מזון: איך למנוע בלאי, שבר ובזבוז תערובת?

אופטימיזציה של מערך ההאכלה בלול: מניעת פחת, ניהול סילו ושינוע אוטומטי

מבוא

בענף הלול המודרני, היעילות הכלכלית נמדדת בגרמים ובאגורות. מכיוון שתערובת המזון מהווה את ההוצאה המשתנה הגבוהה ביותר של הלולן (למעלה מ-60% מעלות הגידול), כל שיפור קטן בניצול המזון ומניעת הפחת מתבטא בתוספת ישירה לרווח הנקי של המשק.

מערכות האכלה אוטומטיות ללול נועדו לספק לעופות תערובת טרייה, נקייה ובזמינות מלאה, תוך מינימום מגע יד אדם ומקסימום אחידות חלוקה. אולם, מערכות אלו, המבוססות על חלקים מכניים נעים, קפיצים, מנועים וצינורות, פועלות בסביבה קורוזיבית ומאתגרת. הזנחה של מערך ההאכלה או בחירה בציוד לא מתאים יובילו לבזבוז תערובת יקרה עקב נשירה לריפוד, לשבר מכני שיעצור את הגידול, ולפגיעה בביצועי הלהק. במאמר זה נבין כיצד לתחזק ולייעל את מערך ההאכלה שלכם.

הצעד הראשון: אחסון בטוח במיכל התערובת (סילו)

מערך ההאכלה מתחיל מחוץ למבנה הלול, במערכת המיכלים. המזון שמגיע מהמכון חייב להישמר בתנאים אופטימליים כדי למנוע ירידה בערכו התזונתי או התפתחות רעלנים. לולנים רבים שואלים את עצמם [איך לבחור מיכל תערובת איכותי] ומהם הפרמטרים החשובים. הנה הנקודות המרכזיות:

• איטום ועמידות למזג אוויר: המיכל חייב להיות אטום לחלוטין לחדירת מי גשמים ולחות. חדירת לחות גורמת להתגבשות התערובת לגושים קשים, לחסימת פתח היציאה ולהתפתחות עובשים מסוכנים (mycotoxins) שיכולים להרעיל את הלהק.
• חומר הגלם והבידוד: מיכלים מגולוונים באיכות גבוהה או מיכלי פיברגלס עמידים מונעים התחממות יתר של המזון בשמש הישראלית הקשה. חום קיצוני בתוך הסילו פוגע בוויטמינים ובחומצות האמינו שבתערובת.
• מנגנון זרימה חלקה: מבנה הקונוס של המיכל צריך להיות בזווית נכונה כדי לאפשר למזון לזרום כלפי מטה בצורה אחידה (First In, First Out) ללא תופעות של "ארובה" (מצב שבו רק מרכז המזון יורד והשוליים נשארים דבוקים ומתיישנים).

מערכת השינוע המרכזית: הספירלה והצינורות

מהסילו, המזון משונע אל תוך הלול אל מכלי הביניים (ההופרים) באמצעות מערכת קפיץ שינוע (ספירלה) הרצה בתוך צינורות PVC קשיחים. מערכת זו עובדת קשה מאוד לאורך המדגר ויש לה מספר נקודות תורפה:

1. שחיקה ומתיחה של הספירלה: עם הזמן והעומס, הקפיץ המכני עלול להישחק או להימתח, במיוחד באזורים שבהם יש זוויות או כיפופים בקו השינוע. ספירלה שחוקה מורידה את קצב שינוע המזון וגורמת למנוע החשמלי לעבוד קשה יותר ולהתחמם.
2. חסימות מכניות: חפצים זרים שמגיעים בטעות בתערובת או גושי מזון לח עלולים לתקוע את הספירלה. חובה להתקין בכל מערכת חיישן בטיחות אלקטרומכני (חיישן סוף קו) שמנתק את החשמל למנוע מיד עם זיהוי חסימה, כדי למנוע את שריפת המנוע או קריעת הקפיץ.

ניהול קווי ההאכלה וצלחות ההאכלה בתוך הלול

בתוך הלול, התערובת מחולקת לעופות באמצעות קווי צלחות האכלה. המטרה היא להשיג חלוקה מהירה ככל האפשר של המזון לכל אורך הלול, כדי למנוע מצב שבו העופות החזקים בתחילת הקו אוכלים את כל הרכיבים הטובים, והעופות בסוף הקו מקבלים רק אבקה או נשארים רעבים.

• כיוונון גובה קפדני: את קווי ההאכלה יש להרים באופן הדרגתי מדי כמה ימים בהתאם לקצב הגדילה של העופות. הכלל אומר ששפת צלחת ההאכלה צריכה להיות בגובה גב העוף. אם הצלחת נמוכה מדי, העופות יכנסו לתוכה, יגרדו ברגליהם ויעיפו את המזון היקר החוצה אל הריפוד (בזבוז קטסטרופלי). אם היא גבוהה מדי, העופות הקטנים לא יגיעו למזון, ואחידות הלהק תיפגע.
• ניהול רמת המזון בצלחת: בצלחות המודרניות יש טבעת כיוונון המאפשרת לקבוע את כמות המזון שנשפכת לצלחת. באומנה נרצה רמת מזון גבוהה כדי שהאפרוחים יראו אותו בקלות. ככל שהם גדלים, יש להוריד את הרמה כדי למנוע מהם לנבור ולבזבז תערובת.

סיכום

מערך האכלה מתוחזק היטב, החל מסילו איכותי, דרך מערכות שינוע מוגנות וחיישנים תקינים, ועד לצלחות האכלה מכוונות במדויק, הוא המפתח להשגת מקדם המרת מזון ($FCR$) מנצח. מניעת פחת של מזון היא הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר להגדלת הרווח הנקי של הלול שלכם.