החשיבות של ניהול לחות בלול: קשר ישיר לאיכות הריפוד ובריאות כפות הרגליים

מדריך לחות ולולים: השפעת הלחות היחסית על איכות הריפוד ומניעת פצעי רגליים

מבוא

בניהול אקלים בלולים, תשומת הלב המרכזית של הלולן מופנית לרוב למדידת הטמפרטורה. עם זאת, ישנו פרמטר סביבתי חשוב ומשפיע לא פחות, הפועל כצמד בלתי נפרד מהטמפרטורה: הלחות היחסית (RH – Relative Humidity). הלחות בלול משפיעה באופן ישיר על היכולת של העופות לצנן את גופם, על איכות האוויר שהם נושמים, ובעיקר – על המצב הפיזי של הריפוד (הנסורת או הקש) שעליו הם חיים לאורך כל המדגר.

ניהול כושל של רמות הלחות יוביל במהירות לאחד התרחישים הגרועים ביותר בלול: ריפוד רטוב, מוצק ואטום (Caked Litter). ריפוד רטוב מהווה מצע מושלם להתפתחות חיידקים, פליטת גז אמוניה בריכוזים מסוכנים, ויצירת דלקות ופצעים קשים בכפות הרגליים של העופות (Pododermatitis / Footpad Dermatitis). פגיעות אלו גורמות לכאב עז, חוסר יכולת של העוף ללכת אל קווי ההאכלה, פגיעה באחידות הלהק ופסילת בשר במשחטה. במאמר זה נבין כיצד לשמור על רמות לחות אופטימליות בלול לאורך כל השנה.

טווח הלחות האידיאלי והמקורות לעודפי לחות

רמת הלחות היחסית האופטימלית בתוך לול עופות נעה בין 50% ל-70%.

• לחות נמוכה מדי (מתחת ל-40%): גורמת לאוויר יבש מאוד ורוויי אבק. האבק מייצר גירוי קשה בדרכי הנשימה של העופות ומעלה את הסיכון להתפרצות מחלות נשימתיות ונגיפיות.
• לחות גבוהה מדי (מעל 75%): מונעת מהעופות את היכולת להלחית ולצנן את עצמם בימים חמים (שכן המים אינם יכולים להתאדות מדרכי הנשימה שלהם לאוויר שכבר רווי במים), וגורמת להרטבת הריפוד.

הלחות בתוך הלול מגיעה משלושה מקורות מרכזיים: האוויר החיצוני שנכנס בלול, אדי המים שנפלטים מנשימת העופות (עוף בוגר פולט כמויות עצומות של מים בנשימה), והמים המופרשים בלשלשת של העופות (המהווים כ-70%-80% ממשקל הלשלשת).

הקשר בין מערכת השתייה לריפוד רטוב

אחד הגורמים המרכזיים להרטבה מקומית או כללית של הריפוד הוא ניהול לא נכון של קווי השתייה (מערכות הניפלים).

• לחץ מים גבוה מדי: ווסתי הלחץ בראש הקו חייבים להיות מכוילים במדויק לגיל העוף. אם לחץ המים גבוה מהנדרש, בכל פעם שהעוף ינקר בניפל, יישפכו מים עודפים שיחמיצו את גביע הטפטוף ויפלו ישירות אל הריפוד.
• גובה קו לא מתאים: אם קו השתייה נמוך מדי, העופות ישתו בצורה משופעת ויגרמו לטפטוף קבוע מהצד של המקור. יש להקפיד על כיוונון גובה קבוע באמצעות מערכות הכבלים.
• תחזוקה נזילות: ניפלים שחוקים או כאלו שנחסמו על ידי אבנית נוטים לנזול ללא הפסקה. במסגרת ההכנות ופרוטוקול העבודה לפי כל ה[כללים בניקוי לולים בין מדגרים], חובה לבדוק את אטימות הניפלים ולהחליף רכיבים פגומים באמצעות [מוצרים וחלקי חילוף ללולים] מתאימים כדי להתחיל את המדגר עם קווים יבשים לחלוטין.

שליטה בלחות באמצעות אוורור וחימום משולב

הדרך המרכזית לסילוק עודפי לחות מהלול, במיוחד בחורף ובאומנה, היא שילוב נכון בין מערכת החימום למערכת האוורור המינימלי:

1. העלאת טמפרטורת האוויר: חוק פיזיקלי קובע כי אוויר חם מסוגל להחזיק בתוכו הרבה יותר אדי מים מאשר אוויר קר. כאשר ה[ציוד תנורים ללול] מחמם את האוויר הקר שנכנס מבחוץ, הלחות היחסית של האוויר הזה צונחת. האוויר הופך ל"ספוג יבש" המסוגל לשאוב את הלחות מתוך הריפוד שעל הרצפה.
2. פינוי האוויר הלח: ה[מאווררי לול] הקטנים הפועלים על גבי טיימרים שואבים את האוויר החם והספוג בלחות החוצה מתוך הלול, ומפנים מקום לאוויר חדש. תהליך מחזורי זה שומר על הריפוד פריך, יבש ופירורי.

ניטור לחות חכם בקיץ

בימי הקיץ, המקור המרכזי לעליית לחות בתוך הלול הוא מערך המזרונים הלחים. כאשר ה[משאבת מים למזרון לח] מזרימה מים ללוחות, היא מעלה את הלחות של האוויר שנכנס ללול. המחשב המרכזי של הלול, המקבל נתונים מ-[חיישנים חכמים ללול] (היגרומטרים), חייב להיות מכויל להפסיק את פעולת המשאבות ברגע שהלחות בתוך הלול חוצה את קו ה-75%-80%, כדי למנוע חנק של העופות ועומס לחות בלול.

סיכום

ניהול לחות בלול הוא תנאי סף לשמירה על בריאות כפות הרגליים ורווחת העוף. ריפוד יבש ופירורי מונע פצעים, מפחית את פליטת גז האמוניה, ומשפר את איכות הבשר בשיווק. הקפדה על אוורור מינימלי נכון, תחזוקת קווי שתייה ללא נזילות, וניטור חכם של מערכות הצינון בקיץ הם הכלים שלכם להשגת הצלחה גידולית.